פסק-דין בתיק ב"ל 33898-01-12

ערעור זה עניינו החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 20.11.11, אשר קבעה כי לא חל כל שינוי בדרגת נכותה היציבה של המערערת בגין פגיעה בעבודה מיום 1.1.07.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1.         הוועדה התכנסה בעקבות פסק דין מיום 11.5.11 בתיק בל 37591-03-10, שבו נקבע -

"כי עניינה של המערערת יוחזר אל הוועדה הרפואית לעררים על מנת שתתייחס לפרוטוקול הוועדה לעררים (בנכות כללית) מיום 12.7.09, אשר בין היתר קבעה למערערת 50% נכות בגין CPRS ביד שמאל עפ"י סעיף ליקוי 35(1)(ה), בתחולה מיום 1.6.09."

2.         לטענת המערערת, טעתה הוועדה הרפואית בשני עניינים -

האחד - בכך שביקשה את חוות דעת רופאת שיקום אך על אף המלצת רופאת השיקום, לא זימנה את המערערת להשלמת איבחון פסיכיאטרי.

השני - בכך שהתעלמה מחוות דעתו של ד"ר וטין לפיה " אין בנמצא בדיקת הדמייה אוביקטיבית המאפשרת איבחון חד משמעי או שלילת האבחנה" והתעלמה מממצאים קליניים שנמצאו על ידי ד"ר וטין ורופאים נוספים.

3.         לטענת המשיב, פעלה הועדה על פי הוראות פסק הדין, ערכה בדיקה קלינית יסודית במסגרתו ביקשה חוות דעת רופא שיקומי והתייחסה לפרוטוקול ועדת הנכות הכללית ונימקה מדוע אינה מקבלת את מסקנותיה. לטענתה, הנמקת הועדה הגיונית וברורה ויש לדחות את הערעור.

ב"כ המשיב הסכימה להשיב את עניינה של המערערת לועדה אשר תשקול שנית האם יש מקום לזמן את המערערת להשלמת איבחון פסיכיאטרי כהמלצת הרופאה השיקומית.

הכרעה

4.         במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, פעלה משיקולים זרים, או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד-המל"ל, פד"ע לד 213). משהוחזר עניינו של המערער על ידי בית הדין לועדה לעררים בצירוף הוראות, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא 29-0 מנחם פרנקל - המל"ל פד"ע כד 160).

5.         הוועדה התכנסה ביום 28.8.11, בדקה את המערערת וביקשה לקבל חוות דעת רופא שיקומי בעניין החשד לתסמונת CRPS. לאחר קבלת חוות הדעת התכנסה הוועדה בשנית ביום 20.11.11.

רופאת השיקום ד"ר שוורץ כתבה בחוות דעתה מיום 26.10.11 בפרק הסיכום ומסקנות -

"באבחון הפסיכולוגי M.M.P.I. סוכם כי ישנם מורכבות נפשית ניכרת שמשפיעה על תפקודה היום יומי, כמו כן נצפו מרכיבים היסטריוניים. לסיכום להערכתי הבעיה התפקודית של המערערת אינה נובעת בשלב זה מהתמונה שמתאימה ל- C.R.P.S . יש מקום להערכה פסיכיאטרית בשאלה של תגובה קונברסיבית ולכן היועצת ממליצה לזמן את המערערת בשנית בפני הוועדה  הרפואית להשלמת אבחון פסיכיאטרי. לכן היועצת אינה מקבלת את חוות דעת ד"ר וטין מ-27.2.11 לאור האמור לעיל, וכן את החלטת הוועדה הרפואית בנכות כללית" (הדגשה במקור - י.א.ש.)

בישיבתה מיום 20.11.11 כתבה הוועדה בפרק הסיכום והמסקנות -

"הועדה התכנסה מתוקף פס"ד מ 11.5.11 ועיינה בחוו"ד רופא שיקום - ד"ר שוורץ מ - 26.10.11 ומקבלת מסקנותיה שאין החמרה ובכך משאירה על כנה את החלטה. בעניין קביעת נכות בשיעור 50% בפרוטוקול נכות כללית מ-12.7.09 הועדה מציינת שהחלטה זו אינה הגורם הקובע בהחלטות של ועדות נ"ע ונכותה של התובעת ניתנת לפי בדיקה גופנית ובדיקת מסמכים הדרושים לבדיקה הנדונה באופן ענייני ומציאותי תוך התייעצות עם מומחים הנוגעים בדבר.

הוועדה מבקשת להדגיש שהחלטתה שונה מהחלטת הוועדה לנכות כללית שכן בבדיקתנו לא מצאנו את הסימנים המתוארים בפרוטוקול הוועדה לנכות כללית בפרק הבדיקה כגון ציאניזיס, הזעה. על כן מסקנתנו שונות ממסקנות הוועדה לנכות כללית"

6.         כאמור, המשיב מסכים כי יש להשיב את עניינה של המערערת לוועדה בנוגע להשלמת האבחון הפסיכיאטרי אלא שבניגוד לעמדת המערערת, סבור המשיב כי יש להותיר לשיקול דעת הוועדה האם יש צורך בהשלמה הנ"ל כאשר עליה לנמק את החלטתה ואין לחייבה להשלים את האבחון.

            המערערת סבורה כי על המשיב להשלים את האבחון כהמלצת הרופאה השיקומית.